בס"ד
 
  צור חשבון משתמש
התחבר
 
עמוד ראשי מאמרים וכתבות פורומים שליחת מאמר החדר שלי RSS הודעה פומבית  
תפריט
העמוד הראשי
מאמרים
פורומים
בדיחות
משחקים [1] [2]
הסיפור שאינו נגמר
סקרים
רדיו
קישורים
החדר שלי - סרוג אישי
מסרים אישיים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
RSS
צור קשר
פרסם כאן!
 
עסקים
 
תיבת חיפוש
Google
 
מחוברים עכשיו
 
סקר
מה התכנון שלכם לחודש הראשון של החופש?

בגרויות
לעבוד
ללמוד נהיגה
לעשות פסיכומטרי
ללכת לקייטנה / מחנה
להתבטל
ללמוד תורה
לעזור לזקנים לחצות את הכביש
אחר (פרטו בתגובות!)
תוצאה
משאל

הצבעות: 587
תגובות: 7
 
רישום לסרוג
רישום לסרוג
התחברות
התחברות
חיפוש בפורומים
חיפוש בפורומים
צור קשר
צור קשר

מעשה בטוביה

 
שליחת הודעה חדשה   תגובה להודעה    מפתח הפורומים -> יוצרים צעירים
צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
יהושע1
משתמש חדש
משתמש חדש


הצטרף בתאריך: Apr 06, 2013
הודעות: 1

הודעהנשלח: 6/4/13 9:37    כותרת הודעה: מעשה בטוביה תגובה עם ציטוט

טוביה – רפתן היה. מדי יום ביומו משכים לעבודתו, ועובד ללא ליאות. עבודה קשה עובד טוביה, עבודה קשה מאוד. בשעות אחר הצהרים היה חוזר לביתו – בגדיו צואים מטיפים זוהמה אך מה אכפת לו? כלום לפני מלך צריך לעמוד?
והרי כבר, טוביה שם פעמיו לפונדק העיירה. היה פוגש את עמיתיו, כבואם מעבודתם הם. השוחט בא מטונף דם. הגנן – בוץ על ידיו. וכן כך, כולם היו מתכנסים, ועוסקים במלאכתם מידי ערב – היו שותים. מהר מאוד, בלי שיעבור זמן רב, היו כבר רובם שתויים. קללות מתחילות להישמע, זרועות ניחתים הנה והנה, והלכלוך היה מתערב זה בזה. נופלים למשכב, קמים משנתם, והולכים לעבודתם כמידי בוקר. וכך היה, מידי יום ביומו, אין תופעות מיוחדות, וגם לא לכלוכים זרים. האם טובים מעשיהם? איש לא שאל עצמו. אך למי אכפת? כלום צריכים לתת דין וחשבון?
אולם אף אם כלפי חוץ נראה היה אחרת, טוביה לא חש את מלא האושר בחייו. מדי פעם עלתה במוחו המחשבה – 'האם זה הכול? האם נגזר עלי לחיות את חיי כגלגל שחוזר על עצמו מידי יום? האם אין תכלית לחיים, אין כיוון? הרי לחיים כאלו, ללא כל התפתחות, אין כל משמעות!' מחשבה זו נותרה ללא מענה, שהרי לאן יפנה, לאן יצעד? כיצד יכול לחפש מושג שמבחינתו כלל אינו קיים! מחשבה זו נדחקה הצידה כתוצאה מחוסר המענה, אך לא נעלמה לחלוטין והמשיכה להציק לעיתים תכופות.
הגיע היום, הגיעה השעה, ודפיקות נשמעו על פתח ביתו. קם טוביה לפתוח הדלת – והנה, שליחי המלך. "המלך מבקשך!" פתחו בקריאה "רוצה לקחתך!" ענו בצהלה. 'האם לבוא?' – שאל עצמו – 'אכן רצוני לעזוב את המקום? הרי אוהב אני את חיי! אוהב את חברי! אוהב את השתייה, הלכלוך, הזרימה הפשוטה. אולם זו משאת חיי! האם לא ארצה להתקדם? האם רוצה אני להישאר בחיים ללא תכלית? – ייתכן שזהו המענה לתסכולי!'. טוביה נזכר בשכנו, השוחט, אשר נקרא למלכות ומאז נעלמו עקבותיו. על מנת להגיע למלכות יש צורך בקרבן גדול ונכבד – יש צורך להקריב את החיים עצמם. הרהר רבות, והשיב לשליחים – "אכן רוצה אני מאוד לבוא, רוצה במלך לפגוש; אך רוצה בד בבד להישאר במקומי – לא רוצה לעזוב את קיומי!" ענו השליחים ואמרו – "לא ולא! אם אין רצונך לבוא – אין רצוננו בך!" וכמו כך יצאו את הבית בחפזה.
החיים המשיכו כתיקנם, הזמנים כסדרם, אין שינויים ואין תהפוכות – אין תהליכים ואין התקדמויות. טוביה התנהג כלפי חוץ כאילו דבר לא קרה, לא סיפר על קורותיו ומחשבותיו. אולם האירוע לא יכול היה לצאת ממחשבתו – האם בחר נכון כאשר סירב להצעת המלך? האם לא היה נכון יותר להיעתר לבקשתו? הרי זהו הפתרון לתסכוליו! אך האם יכול היה לבחור אחרת? היכול אדם להשליך את עברו כך עזאזל מן ההר?
גמלה בליבו של טוביה החלטה – אם וכאשר שליחי המלך יחזרו, הוא ייענה לבקשתם. לא יוותר על דרישותיו, ויציע אותם בפני המלך – בתקווה שייענה. אולם שאלה אחת נותרה פתוחה – האם השליחים יחזרו? או שמא השאלה אחרת – האם כלל רוצה שיבואו?
ועברו הימים, ועברו גם הלילות, והדפיקות אינן נשמעות. טוביה כבר אינו מסוגל לצאת לעבודתו, שהרי את דלת ביתו צריך לשמור. אומנם על הגיחה לפונדק אינו מוותר, שהרי שם כל מכריו – שם חי את חייו! והנה, לאחר שתייה ממושכת של ערב אחד, לפנות בוקר – כאשר החלו לקום משנתם, שם פעמיו טוביה חזרה אל ביתו. והנה רואות עיניו את שליחי המלך אשר להם ציפה! ליבו של טוביה החל לפעום בחזקה – אך אבוי, שוד ושבר, פניהם מוסבות ליציאה מן הכפר – טוביה פספס את בואם. החל טוביה רץ אחריהם – "בואו, חיזרו – רוצה אני אליכם להצטרף!" אך השליחים המשיכו בהליכתם החפוזה, כביכול כלל לא שמעו את קריאתו.
טוביה חזר לביתו, אבל וחפוי ראש. 'כיצד יכולתי לוותר על ההזדמנות?' – שאל עצמו – 'בגלל שהות לילה אחד בפונדק – אבדה התקווה והלכה לה'. הרהר טוביה וחשב בדבר, והגיע לכלל השגה – 'אין אני יכול להינות משני העולמות גם יחד, אם רוצה אני את חיי הפונדק להמשיך לחיות – עלי לוותר על חלום המלכות; ואם להפך, אם את חיי המלכות בוחר אני לחיות – עלי לנטוש את הפונדק חיש מהר'. הרהר בדבר, חשב רבות, וקיבל החלטה – 'הריני בוחר את חיי המלכות ויהי מה! לא אוכל להמשיך לחיות חיים חסרי משמעות כחיי הפונדק'. יותר לא יצא טוביה מפתח ביתו, חיכה לשליחי המלך שיואילו לבוא. לא הולך לעבודתו, לא יוצא לפונדק – כמעט שאינו אוכל ושותה – רק כפי צורך מחייתו. בימים אלו של ציפייה טוביה חש ריקנות כפולה, שהרי מצד אחד את חיי הפונדק והכפר נטש, ומן הצד השני אל המלך טרם נקרא. 'האם אני חי?' – שאל עצמו טוביה – 'שמא מת אני, וגופי הריהו כאבן אשר אין לא הופכים!'. חבריו של טוביה גם הם תהו בשאלה זו – מה יום מיומיים? מדוע טוביה, אשר היה בין המתכנסים הקבועים – מדוע כבר שבועיים ימים לא זוכים אנו לראותו? טוביה, מצידו, תהה על חבריו – כיצד יכולים לחיות חיי הוללות ומשתה סתם כך, מדוע לא מפריעה להם חוסר המשמעות? הם לא הבינוהו, והוא לא הבינם.
והנה, בבוקר צח בשעת ציוץ הציפורים, דפיקות נשמעו על פתח הדלת. בפתח עמדו השליחים, שליחי המלך, ובפיהם בשורה: "אתה הוא טוביה, סרבן המלכות, אתה הוא שנקראת אל המלכות וסירבת – דבר המלך בפינו אליך. המלך שמע את דרישתך המפתיעה, ועמדתו היא כדלהלן: אם רוצה אתה להישאר בחייך הפשוטים שבכפר, לא תוכל לפגוש בי כלל וכלל. אך אם בכל זאת ברצונך להתקדם באצולה ולהיות בר תפקיד – תוכל לעשות זאת תוך כדי שהותך בכפר" ענה טוביה ואמר – "אכן, הצעה זו נראית לי. הריני נותן את הסכמתי ורצוני להסכם זה". טוביה נצטווה להתייצב בעיר הקרובה למחרת בבוקר, בבגדים לבנים נקיים, וכך היה.
טוביה כבר אינו רפתן. טוביה רשום במלכות, טוביה מתעסק בעניינים נעלים של אידיאות וכיוונים. אולם בכל יום לאחר שמסיים את עבודתו, טוביה חוזר אל ביתו שבכפר. וכל יום בערוב השמש, טוביה מתייסר בעניין הפונדק – האם ראוי לאדם לבוש לבנים כמותו להתכנס אל הפונדק ולהתעסק בשתייה כמימים ימימה? הרי עסקו בדברים נעלים ורמים – מה לו ולהרגלים משונים? אך רוצה הוא לבוא לפונדק – שם פוגש הוא את היפה והאסתטי, שם חופשי הוא לנפשו, בתוך משתה היין. וכך, מדי יום ביומו היה פושט את בגדי הלבן ולובש את בגדי הרפתן, וצועד אל הפונדק לשתות לשכרה. אך טוביה כבר לא נהנה בפונדק כבעבר, טוביה לא היה יכול להפסיק את תחשותו הרעה – האם נכון הוא עושה? האם ממציאות שפלה כזו, יוכל להתעלות ואת המלך לפגוש? אולם כך המשיכו החיים, ביום עסק בעבודת המלך – ובלילה בעבודת הגוף; ואת שתי העבודות אינו ממלא כראוי. והתסכול הלך והעמיק, אך אין מרפא ואין תקווה.
ובחזרתו יום אחד מן העיר, תקפו עליו הייסורים. ונפשו זעקה אל על – "אויה, אומלל אני עד מאוד! בגלל דרישתי המוזרה, בגלל תפקידי המשונה – הריני יורש גיהנום כפול! עדיף היה שלא אחשוב מחשבות. ראו, חברי לכפר חיים חיים מאושרים – ורק אני סובל כתוצאה מחישוב חשבונו של עולם. אולם האם יכול אני שלא לחשוב את המחשבות? האם יכול אני להתעלם ולהמשיך כך הלאה???" צעד אל ביתו במר ובבכייה, יצא אל הרפת אותה עזב לתקופה, ובבגדי הלבן והמלכות עליהם שמר בקפידה – קפץ כולו אל תוך הבוץ וצואת הפרות. "אוהו! איזה אושר... איזו פשטות... איזו בדידות...".
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
הצג הודעות קודמות:   

שליחת הודעה חדשה   תגובה להודעה


מפתח הפורומים -> יוצרים צעירים
עמוד 1 מתוך 1
  כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)

 
קפוץ אל:  
אתה יכול לשלוח הודעות בפורום זה
אתה יכול להגיב להודעות בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה

Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group

העמוד הראשי | פורומים | מאמרים | טורים אישיים | בדיחות | קישורים | משחקים 1 | משחקים 2 | הסיפור שאינו נגמר | רדיו | החשבון שלי | מסרים | שאלות נפוצות |
RSS | Hosted By: HTTP | אינדקס אתרים | קשר החן - קשירת מטפחות | סרוגים | תנאי שימוש | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לסרוג www.saroog.co.il | קרדיטים | sxc.hu
מערכת זו מופעלת על PHP-Nuke. ותורגמה על ידי צוות PHPNuke ישראל ושוחררה תחת הרישיון החופשי GNU/GPL .
כניסה למנהלים