בס"ד
 
  צור חשבון משתמש
התחבר
 
עמוד ראשי מאמרים וכתבות פורומים שליחת מאמר החדר שלי RSS הודעה פומבית  
תפריט
העמוד הראשי
מאמרים
פורומים
בדיחות
משחקים [1] [2]
הסיפור שאינו נגמר
סקרים
רדיו
קישורים
החדר שלי - סרוג אישי
מסרים אישיים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
RSS
צור קשר
פרסם כאן!
 
עסקים
 
תיבת חיפוש
Google
 
מחוברים עכשיו
 
סקר
מה התכנון שלכם לחודש הראשון של החופש?

בגרויות
לעבוד
ללמוד נהיגה
לעשות פסיכומטרי
ללכת לקייטנה / מחנה
להתבטל
ללמוד תורה
לעזור לזקנים לחצות את הכביש
אחר (פרטו בתגובות!)
תוצאה
משאל

הצבעות: 587
תגובות: 7
 
רישום לסרוג
רישום לסרוג
התחברות
התחברות
חיפוש בפורומים
חיפוש בפורומים
צור קשר
צור קשר
התמונה שלי   החדר של
אוהב אמת
הכנס כאן את הסלוגן שלך!

כאן אפשר לרשום מה שבא לך על עצמך ועל בכלל!
מידע כללי על אוהב אמת
הצטרף בתאריך ליצירת קשר מין המשתמש
Feb 21, 2010 
 אין נתונים
דרגה מיקום
משתמש מכור ללא אפשרות גמילה  
כמות הודעות מקצוע
429
 
מצב משתמש תחומי עניין
מנותק (3 שנים)  
הלוח של אוהב אמת
כתוב על הלוח
הודעות אחרונות מאת אוהב אמת
כל ההודעות של אוהב אמת
מצב בד"כ מתייחס לקביעות זמנית. לדוגמא, הרב קוק כתב באורות: "מצב הנפש הדרוש לעומק של הלכה, עפ"י סגנונה הקבוע המושגר אצלנו מאז נחתם התלמוד, הוא בטבעו אינו מתאים למצב הנפש של ההתהלכות ברחבה במרומי האידאלים האלוהיים ורזיהם, שאיפותיהם והרחבת עידונם."
על-כן מי שנמצא במצב נפשי המתאים ללמוד הלכה לעומקה איננו יכול באותו זמן ללמוד בעיון אגדה ולהיפך.

בעוד הנפשי מתייחס לפרט, הרוחני מתייחס גם לכלל, או לשאיפות הייחודיות של הנשמה.
לפי הראי"ה קוק מצב שיש בו סתירות מוליך להרחבת הדעה ולמצב רוחני רם יותר, בו עומק השלום בשכלולו מארגן את כל הדעות באופן שמשלימות זו את זו לאחדות אחת.

הראי"ה קוק כתב ב"אורות הקודש":
"העליות והירידות הן תדיריות, במצב האדם היחיד, ובמצב העולם בכללו, ומכל מקום התנועה בכללה היא תנועת עליה וביסום."
רוחניות תולדה של הכשרת הלב ויגיעת השכל. מצב רוחני הינו מתנה מאת השם יתברך ביחס למצב פחות רוחני. על-כן כששואפים למצב רוחני יותר, נדרש לרצותו באמת ובתמים בלב ולהתייגע על השגתו בשכל. באמצעות חזרות קבועות בהכנה למצב רוחני, משתפרת הקביעות כשנמצאים במצב רוחני.
זה היה הסבר לדברי הרב.
עוד דוגמא: תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת. ולא יכלו להמשיך מצב רוחני שנקרא תפילה יותר משלוש שעות רצופות.
מצב רוחני ממהותו לא יכול להיות לגמרי קבוע, כי או שהינו נעלה ביחס למה שרגיל בו ולכן האדם לא יכול להתמיד בו לאורך זמן, או שבהדרגה האדם שואף למצב רוחני נאצל יותר. לדוגמא, אומרת הגמרא: לדוד מזמור - מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, מזמור לדוד - מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה. מהגמרא למדים שרוח הקודש לא שרתה על דוד כל הזמן. אלא שגם כאשר לא שרתה עליו שכינה, דוד דבק בהרגליו לומר שירות ותשבוחות לקב"ה, ומתוך כך שוב שרתה עליו שכינה.
יש שני פירושים לפסוק והייתם לי סגולה מכל העמים:

א. סגולת ישראל להיות ייחודי.
ב. לישראל הסגולה לבחור את המיטב מכל העמים.

הפירוש הראשון התקיים בעיקר בתקופת בית ראשון, כשהשכינה שרתה בבית המקדש, ואז שירת הלוויים באמת היתה מקורית.

כמעט כל ניגוני התפילות שנתחברו בגלות מקורם בלחנים עממיים של אומות העולם, כי עם שאיננו יושב בארצו לא יכול להיות מקורי. והראיה שרוב יהודי אשכנז לא אוהבים את הניגונים הערבים של פיוטי יהדות המזרח, ורוב יהודי המזרח לא אוהבים את הניגונים המערביים של פיוטי יהדות אשכנז.

מכל מקום, זה ששרים ניגונים בבתי כנסת לא הופך אותם לקדושים, ולא בכדי בגלות החזנים נקראים שוטים.
עולם הניגון עולם מאד גבוה. הקב"ה נותן בחסדו ניגונים מעולם הניגון לכל בני האדם ולא רק ליהודים. אדרבא חלק מניגוני התפילות ששרים בבתי כנסת מזה דורות חוברו במקור ע"י מלחינים גויים. מכל מקום, שני הנינוגים שהזכרת רחוקים מלהיות פסגת הניגון, אולם העיקר הכוונה Smile
לפני כמאה שנה חי בגליל איש פשוט שלא ידע את התפילות בע"פ, והיה נוסע לפני החגים לאחד הרבנים הגדולים בירושלים שהיה כותב לו על נייר את נוסח התפילה לכל חג. פעם היתה שנת בצורת ולא היו גשמים. היו צדיקים ות"ח מתענים שני וחמישי והתפללו לגשמים אולם תפילותיהם לא נענו. הגיע האיש מהגליל לרבו בירושלים, ולאחר שרבו כתב לו את נוסח התפילה, שאל אותו האיש מדוע הם נראים מוטרדים. הסביר לו הרב שיש שנת בצורת. אמר לו הכפרי: למה שלא תבקשו גשמים מריבונו של עולם? שאל אותו הרב: איך אתה מבקש גשמים? אמר לו האיש: אחרי שאני חורש וזורע את השדה, אני אומר: ריבונו של עולם, אני עשיתי את שלי, ואתה עשה את שלך. אמר לו הרב: אם-כך התוכל לבקש גשמים עבורנו? התפלל הכפרי: ריבונו של עולם, הם עשו את שלהם, ואתה עשה את שלך. באותה שניה נשברה הבצורת וירדו גשמים.
לפני 5 שנים וחצי
אז חישבי מה המלה הנאותה ההפוכה מהמלה הבעייתית, או מה המלה הממוצעת בין המלה ההפוכה למלה הבעייתית, ובדקי אם אפשר להבין את הרעיון הכללי באמצעותה.
לפני 5 שנים וחצי
לענ"ד נסי לבאר את הרעיון הכללי שבמחקר במילותיך מבלי להשתמש בציטוטים שדעתך אינה נוחה מהם.
מותר ואפשר וזה בסדר. ובכל זאת שירה צריכה להיות קרובה ללשון דיבור. כשם שאיננו מדברים במשקל מלאכותי אלא במשקל פנימי הנובע מהתפעמות הנשמה ולא מחוקים מתמטים מוגדרים, כן שירה צריכה להיכתב באופן הקרוב לניגון הפנימי של הדיבור.
לא רק ההברה האשכנזית מתאימה לשיר בגלל גלותיותה אלא גם השימוש במקצב זר.
זה נחמד לנסות את דרכי השירה של אומות העולם כפי שעשו משוררי ישראל בגולה.
אולם בא"י אין בכך כבר צורך. די לפתוח ספר תהלים וללמוד איך אפשר ורצוי לכתוב שירים בלשון הקודש.
שיר יפה, ואפשר לקרוא אותו גם בהברה ספרדית, כדרך הדיבור של כלל ישראל בדורות האחרונים.
למה את זקוקה להברה אשכנזית ולמשקל יווני כדי להתבטא?
אם זו הדורשת מתלמידותיה ששמות לתפילה יעברו דרכה נקראת מנהלת, אל ירבו כמותה בישראל.
לחיצת יד הינה במקור מנהג גברי מערבי בו איש מסביר שלום לרעהו. מקובל שלחיצת יד בין גברים תהיה ממושכת וחזקה. המנהג המערבי המקובל בין גברים לנשים היה שאשה מושיטה את ידה והגבר מנשק אותה, או נשיקה הדדית על שתי הלחיים. במאה ה-20 למניינם, בעקבות הפמיניזם, חלק מהנשים החלו ללחוץ יד לגברים, או כלחיצה רשמית, או כהושטת יד ללחיצה עדינה במקום לנשיקה. במזרח לחיצת יד בין גבר ואשה איננה מקובלת, ולא בכדי הרבנים של ארצות המזרח ומזרח אירופה אוסרים אותה, והמתירים הם רבנים מגרמניה או אמריקה - ארצות בהן לחיצת יד היא טקס חברתי חשוב (ובכל זאת רוב הרבנים האמריקאים אוסרים).
פעם הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה בטקס אצל מלכת אנגליה וכשהושיטה לו את ידה, נמנע מללחוץ אותה, וכל המדינה רעשה מהתקרית. אח"כ הבריטים בדקו בתקנון המלכותי ומצאו שכתוב שם שמלכה לא תושיט את ידה לרב. שלחו לרב אליהו מכתב התנצלות על שגרמו לו מבוכה.

מבחינת דרך ארץ, מאחר שרוב היהודים השומרים הלכה אינם לוחצים יד לאשה, זה איננו מנומס שאשה תושיט את ידה לאדם דתי. אם עשתה את זה בשוגג, אז מבחינה הלכתית, לדעת המתירים, אם יש חשש להלבנת פנים, מותר ללחוץ את ידה, אם-כי צריך להשתדל מלכתחלה לא להגיע לכזו סיטואציה. ולדעת האוסרים, צריך להסביר בטוב טעם מדוע לא לוחצים את ידה, דהיינו שזה אסור.

מצאתי תשובת רב בנושא:

http://www.shoresh.org.il/spages/shut/shut1871.htm
רוב הפוסקים אוסרים לחיצת יד. אולם יש מקום לדון לכף זכות יראי שמים המקילים כשמקדימה ומושיטה להם יד שלא בדרך של חיבה או תאוה (שו"ת אגרות משה, חלק ד, סימן לב). יש קצת פוסקים המתירים להשיב יד משום כבוד הבריות (לדוגמא, הרב יהודה הנקין, שו"ת בני הבנים, חלק א, סימן לט).
לחיצת יד היא דרך ארץ מערבית המשתנה ממדינה למדינה. יש מדינות בהן גברים לוחצים יד ונשים קדות קידה, יש מדינות בהן לא נהוג שנשים יוזמות לחיצת יד, ויש מדינות בהן נשים מושיטות את ידן תחילה. מכל מקום, רוב הפוסקים אוסרים לחיצת יד מטעמי כבוד או נימוס, ויש המתירים.
חלק י, סימן ט הוא תשובה למכתב המתייחס לדברים מתוך חלק ט, סימן ג.
כדאי ללמוד בעיון את שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן ג.
הקב"ה ברא את האדם ונשמתו הינה חלק אלוה ממעל. על-כן איך יכול מצד עצמותו שלא לפנות לקב"ה? אדרבא זה שהאדם לא יהיה עסוק במציאותו הפרטית, זו מהות התפילה.
אולם איך נכון להתפלל לקב"ה, בכך יש שתי גישות עיקריות אצל חז"ל:

א. רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה.
ב. רבי יוחנן: הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו למה שאין תפלה מפסדת.

האבות תיקנו תפילה, דהיינו תיקנו את התפילות (אברהם תפילות שחרית ומנחה גדולה, יצחק תפילת מנחה קטנה, ויעקב תפילת ערבית) כחלק מעבודת השם לדורות. ועל-כן עבור הרב סולובייצ'יק זה היה אחד מההיתרים להתפלל.

דברי הרב שארקי מבוססים על עין איה, שם הראי"ה קוק הסביר שלחסידים הראשונים היתה דרושה שעה כדי ליישר הטבע של הלב לעומת השכל. גם לפי הפירוש הזה, מאחר שלאדם המודרני סתירות רבות בין השכל והלב, נדרשת הכנה ראויה לתפילה, אם רצונו שתפילתו אמנם תהיה תפילה.

העמוד הראשי | פורומים | מאמרים | טורים אישיים | בדיחות | קישורים | משחקים 1 | משחקים 2 | הסיפור שאינו נגמר | רדיו | החשבון שלי | מסרים | שאלות נפוצות |
RSS | Hosted By: HTTP | אינדקס אתרים | קשר החן - קשירת מטפחות | סרוגים | תנאי שימוש | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לסרוג www.saroog.co.il | קרדיטים | sxc.hu
מערכת זו מופעלת על PHP-Nuke. ותורגמה על ידי צוות PHPNuke ישראל ושוחררה תחת הרישיון החופשי GNU/GPL .
כניסה למנהלים