בס"ד
 
  צור חשבון משתמש
התחבר
 
עמוד ראשי מאמרים וכתבות פורומים שליחת מאמר החדר שלי RSS הודעה פומבית  
תפריט
העמוד הראשי
מאמרים
פורומים
בדיחות
משחקים [1] [2]
הסיפור שאינו נגמר
סקרים
רדיו
קישורים
החדר שלי - סרוג אישי
מסרים אישיים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
RSS
צור קשר
פרסם כאן!
 
עסקים
 
תיבת חיפוש
Google
 
מחוברים עכשיו
 
סקר
מה התכנון שלכם לחודש הראשון של החופש?

בגרויות
לעבוד
ללמוד נהיגה
לעשות פסיכומטרי
ללכת לקייטנה / מחנה
להתבטל
ללמוד תורה
לעזור לזקנים לחצות את הכביש
אחר (פרטו בתגובות!)
תוצאה
משאל

הצבעות: 587
תגובות: 7
 
רישום לסרוג
רישום לסרוג
התחברות
התחברות
חיפוש בפורומים
חיפוש בפורומים
צור קשר
צור קשר
התמונה שלי   החדר של
blam2


כל הזכויות שמורות.

"רעש והאמת לא אמיתית
רעש והשקט מזוייף
רעש והדממה עכשיו עוטפת
שומעים רק רחש
עט רץ בשקט
על הדף."
מידע כללי על blam2
הצטרף בתאריך ליצירת קשר מין המשתמש
Jan 21, 2006 
 בת
דרגה מיקום
תפוח אדמה אפוי אריאל. 
כמות הודעות מקצוע
5130
מורה. 
מצב משתמש תחומי עניין
מנותק (6 חודשים) כתיבה, עריכה... קולנוע וספרים. 
הלוח של blam2
כתוב על הלוח
הודעות אחרונות מאת blam2
כל ההודעות של blam2
לפני 3 שנים וחצי
ברור שאנחנו עדיין פה, אני המצאתי את הסיסמא שאומרת שמסרוג א"א להיגמל Wink

גיל: 21
מצב משפחתי: רווקה
עיסוק: סטודנטית לקולנוע
איפה אני היום: מורה באולפנא (מגמת תקשורת), לומדת באונ' אריאל ומגיחה מדי פעם לבדוק שהאתר עוד חי~
לחץ תמיד יהיה. נכון שגיל 16 זה לא גיל לחתונה אבל גיל 20 זה בהחלט כן.. תעצרי ותשאלי את עצמך בעצם למה לא? אם את לא מרגישה מוכנה למה למשוך את הבחור המסכן עוד כמה שנים? הרי יש כ"כ הרבה בעיות בקשר זוגי ללא חתונה ובתור גבר תחשבי כמה קשה לו.. אם את אוהבת אותו ואת סגורה על זה שהוא האחד בשביל מה לדחות את זה? רוב התארים נמשכים במשך שלוש-ארבע שנים ככה שיש לך בסך הכל עוד שנה-שנתיים לסיום התואר. ואז מה? לא יהיה לך זמן בגלל העבודה, ואז בגלל דברים אחרים.. תמיד יש לנו תירוצים למה לא.
אבל צריך לעשות הפרדה. אם אלו באמת סתם תירוצים אז לדעתי חבל לדחות את זה עוד. אבל אם יש לך חשש רציני ואמיתי מחתונה, מזוגיות, מלהתחתן איתו באופן ספציפי- כדאי לבדוק את זה, להתייעץ עם מישהו קרוב, אולי ללכת לייעוץ כלשהוא. חבל שבגלל כמה חששות קטנים תפספסי את הדבר האמיתי Smile
לפני 3 שנים וחצי
יש הרבה הבדלים בינינו. היחס לשירות צבאי למשל. ההכרה במדינת ישראל כאתחלתא דגאולתא שלנו מול ההתנערות ממדינת ישראל שלהם. השילוב של תורה ועבודה שלנו מול האחוז הקטן שעובד אצלם (מדובר בגברים. נשים חרדיות עובדות בד"כ במשרה אחת או יותר).
באופן כללי כל היחס לתרבות הכללית, ללימודי חול, לאופי המדינה, אופן גידול הילדים, האידיאלים שעליהם הם מוכנים להקריב את עצמם (הפגנת ענק כדי לא לאפשר פתיחת קולנוע בשבת מול אי עמידה בצפירה לזכר חללי צה"ל).
כולנו לומדים את אותה תורה, זה נכון. השאיפה היא לא להיות חרדי לאומי או חילוני מסורתי. השאיפה היא להכניס את הקודש לחול, לעבוד את הקב"ה מתוך היומיום ולהבין שהתורה היא תורת חיים ולא איזה אידיאל נשגב שמתאים רק לקבוצה נבחרת באוכלוסיה. אפשר להכניס את הקדושה והערכים שלנו גם לקולנוע, לספרות, למרחב הכללי; הסתגרות והיבדלות משניאה אותה על הציבור הכללי.
יצויין שזוהי דעתי...
לפני 3 שנים וחצי
וואו לא הייתי פה שנים Very Happy
מה קורה כולם? נזכרתי באתר פתאום והחלטתי לקפוץ לבקר~ ספרו לי; איפה אתם היום, מה אתם עושים בחיים (בני כמה אתם 0.0) וכו' וכו'
תגעגעתי Turned
ויכוחים, ויכוחים, בסוף זה יהיה בירושלים ^^
אבל אנשים בכלל יבואו אם נעשה מפגש וותיקים? אני בספק.
לפני 4 שנים וחצי
טנקס Smile
האמת שזה משעשע, אני מסתכלת על דברים שכתבתי פה לפני כמה שנים וזה מזעזע Laughing
לפני 4 שנים וחצי
מישהו הפעיל עלינו איזה כישוף, בטוח. שנתיים אני אפילו לא חושבת על סרוגי ופתאום נתקפת נוסטלגיה ומתחברת כל ערב. מה נסגר Very Happy
לפני 4 שנים וחצי
לפעמים רק רוצים לבדוק מה קורה, לא להתחיל להתחבר וזה.. אבל באמת נחמד להיות פה שוב (מישהו אמר פעם שאי אפשר להיגמל מפה, זוכרים? Wink )
יש יתרונות וחסרונות לכל שיטה Smile
אוקיי, אז בשנתיים הארוכות שלא הייתי כאן נחשפתי לסגנון מוזיקה חדש ויפיפה - הקייפופ.
הקייפופ הוא מוזיקת פופ פופולארית בשפה הקוריאנית, ומוצאו, כמובן, בקוריאה, אם כי יש גם שירים בשפות סינית ויפנית בשל הביקוש הרב לסגנון זה בארצות אלו. קשה קצת להתרגל לשפה, אבל אחרי שמתרגלים כבר אי אפשר להפסיק.
הקייפופ התפתח כבר לפני כמה עשרות שנים אבל רק בשנות ה90 צבר תאוצה רצינית. כיום הלהקה עם מועדון המעריצים הגדול ביותר בעולם (כן כן) היא להקת הקייפופ "סופר ג'וניור".
קייפופ הוא אומנם הטייטל, אבל הז'אנר משלב סגנונות נוספים רבים, כגון בלדות, רוק, מוזיקה "שחורה" וכו'.
כמעט ואין שם זמרים בודדים, המוזיקה הנפוצה היא מוזיקה של להקות. חברי הלהקה (ה"ממברים") נקראים איידולים - והם באמת מצדיקים את הכינוי בכך שהם משלבים הופעות, משחק בסרטים וסדרות, הנחיית תוכניות, פרסומות, קמפיינים ועוד (כלומר, לא רק שירה)...
את צוחקת? את אחת ההשראות אם לא ה Wink
יאיייי מיפ'!!!!
לפני 4 שנים וחצי
הו שלווםם
שלומי מצויין, תודה ^^
מה איתכם?
לפני 4 שנים וחצי
אני תוהה - אולי אני שופטת
אנשים מהר מדי, שטחי מדי
אני תוהה - אולי עדיף השקט
אם לפעמים רק הכיסוי כדאי
אני תוהה - אם אני שותקת
איך אוכל לדעת ולשאול
אני רואה - לפעמים הכסת
עלול דווקא לבלוע את הכל.

אני תוהה - אולי אני חייבת
לשוב ולהפסיק מהתחלה
אני תוהה - מה הטעם בלשבת
אם אוכל לומר אף לא מילה
אני תוהה - אם אני כועסת
למה לא לפתוח ולפתור
אני רואה - לפעמים תחפושת
היא לא פשוטה כמו לחיצת כפתור.

אני תוהה - אולי אני אחרת
אולי כדאי לחשוב ולברר
אני תוהה - אולי אני עיקשת
בכל דבר כמו כל דבר אחר
אני תוהה - אם אני נמחקת
האם אוכל לשוב ולעלות
אני רואה - כשאני לוחשת
אני לא פנויה ללחוש גם משאלות.
כמה דברים לפני שאת בודקת - כדאי לשבת עם המקשרת/מחנכת/בת שירות לאומי בבית הספר וכו' ולהתייעץ לגבי הכיוון לפני שהולכים לבדוק מליון מקומות רק "ליתר ביטחון".
אחרי שהחלטת על איזה כיוון את רוצה (חינוך? רווחה? ביטחון? תקן בית? תקן חוץ? רחוק מאוד? קרוב יחסית? ללכת עם חברה? ללכת לבד? וכו' וכו' - אלו החלטות שכדאי לקבל עוד לפני שיוצאים לסיירת) תתחילי לדבר עם אנשים שמכירים מקומות, להתייעץ עם בוגרות של בית הספר שעושות שירות במקומות כאלה, עם דודות/אחיות/חברות שעשו שירות לאומי דומה או באותו מקום, לראות מה אופי השירות ומה הדרישות.
אחרי שאת סגורה על הכיוון וברור לך שאת מתאימה לתפקיד כדאי לבחור שלושה-ארבעה מקומות שאליהם את מכוונת, בתקווה שאכן תתקבלי אליהם, ואז ממש לדבר ספציפית עם אנשים מהמקום, אם זה תקן חוץ אז לברר גם על היחס של הקהילה, השכנים (לא מבינים כמה זה חשוב עד שלא גרים בדירת שירות!), לדבר ...
לפני 4 שנים וחצי
הצבעתי פעם ראשונה וזה ממש פאדיחה בגילי הכבר-מופלג (אמאלה. נהייתי מופלגת. מתי זה קרה??)
אבל כן, התרגשות וזה.. הייתי בקלפי של הש-ווים, לא היה אצלנו תור בכלל ובקלפי השני היה תור שנמשך עד לקצה הרחוב Razz
ויערה, איך אפשר לשכוח את החוקים? אני עדיין מתעוררת מסיוטים של "אל תקפיצווווו!!" Wink Laughing
זה קרה כנראה לכולנו, כי אין לי מושג למה נכנסתי לפה פתאום, אבל.. וואו. *מוצפת נוסטלגיה*
מאז הפייסבוק לא התחברתי נראלי Embarassed Embarassed
מזל טוב! איזה מספר? (לא עוקבת, לא עוקבת.. Embarassed )
לפני 4 שנים וחצי
פתאום הבנתי
שבע שנים בסרוג
שבע שנים ארוכות
עמוסות
מלאות
שבע שנים של שינוי
ואני עדיין כאן.
היה מעניין
היה שונה
היה אחרת, וגם עכשיו
כשיש בעיה
כשבא לי פינה
בשקט בשקט
לא משתמשת
אורחת
חוזרת לכאן.
אז ד"ש
ותודה
על הכל
ובכלל.
הוא חזר!! הוא כאן!!
והוא בריא ושלם ומדבר והולך ומבין ומתפקד...
אני חושבת שהיום ראוי לשמוח בשמחתו של גלעד ובשמחתם של משפחתו, למרות הבעייתיות הגדולה של העסקה (שאגב, גם אני נמנית עם מתנגדיה).
אז הוא כאן, "ושבו בנים לגבולם", "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה", ועכשיו נשאר לנו רק לנגב כמה דמעות ולשמוח. לשמוח שהוא כאן.
כי היום, אחרי שהעסקה כבר נחתמה והשלב הראשון שלה כבר יצא אל הפועל, ואין כבר שום דרך לדחות או לעכב או לבטל אותה, אפשר לומר בפה מלא שההרגשה היא שגלעד שליט הוא הבן והאח של כולנו.

העמוד הראשי | פורומים | מאמרים | טורים אישיים | בדיחות | קישורים | משחקים 1 | משחקים 2 | הסיפור שאינו נגמר | רדיו | החשבון שלי | מסרים | שאלות נפוצות |
RSS | Hosted By: HTTP | אינדקס אתרים | קשר החן - קשירת מטפחות | סרוגים | תנאי שימוש | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לסרוג www.saroog.co.il | קרדיטים | sxc.hu
מערכת זו מופעלת על PHP-Nuke. ותורגמה על ידי צוות PHPNuke ישראל ושוחררה תחת הרישיון החופשי GNU/GPL .
כניסה למנהלים