בס"ד
 
  צור חשבון משתמש
התחבר
 
עמוד ראשי מאמרים וכתבות פורומים שליחת מאמר החדר שלי RSS הודעה פומבית  
תפריט
העמוד הראשי
מאמרים
פורומים
בדיחות
משחקים [1] [2]
הסיפור שאינו נגמר
סקרים
רדיו
קישורים
החדר שלי - סרוג אישי
מסרים אישיים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
RSS
צור קשר
פרסם כאן!
 
עסקים
 
תיבת חיפוש
Google
 
מחוברים עכשיו
 
סקר
מה התכנון שלכם לחודש הראשון של החופש?

בגרויות
לעבוד
ללמוד נהיגה
לעשות פסיכומטרי
ללכת לקייטנה / מחנה
להתבטל
ללמוד תורה
לעזור לזקנים לחצות את הכביש
אחר (פרטו בתגובות!)
תוצאה
משאל

הצבעות: 587
תגובות: 7
 



דף ראשישלח מאמרהמאמרים המוביליםמאמר אקראי
דג זהב (או: ככה)
בקטגוריית סיפורים
 
מ: אוהב-עולם
יוצר: שמואל
אי-מייל: שלח אי-מייל
נוסף ב: ספטמבר 27, 2010
עודכן ב: ספטמבר 29, 2010
צפיות: 2321
הצבעות: 0
דירוג: 0



אפשרויות

הדפס  הדפס

שלח לחבר  שלח לחבר
 
לינקים קרובים
אין לינקים קשורים למאמר זה


המאמרים הפופולרים ביותר:
מה לקחת לטיול שנתי? (רשימה וטיפים)

 
יוסף מוקיד שבת - הסיפור האמיתי. זהב.

מאז שיעל החליטה שהוא יוסף מוקיר שבת התחלנו לעקוב אחריו בימי שישי. לצפות בסיפור בְלַיְיב. היה לו את כל התפאורה הרגילה: בית ישן ומשומש בין בניינים, עבודה מזדמנת עם משכורת עלובה, אשה ושמונה ילדים, צדיקוּת תמימה כזאת, וכמובן את העיקר: האהבה לשבת. כל יום דפדפתי בסיפורי הצדיקים לבדוק את הגרסאות הקודמות, יש את הגירסא של הוצאת "צדיקי עמך" בה הוא מתעמת עם משרת המלך לפני מוכר דגים ומעלה את המחיר עד שהמשרת מתייאש ויוסף לוקח את הדג ומגלה את המרגלית. ויש את הוצאת "וטוב לו" (שבכריכה מאחורה מצוין שהסיפור אירע בחוץ לארץ ולכן בעמוד שמונה מצויר כלב ושהוא חיה לא כשרה,) שַׁם מסופר על את העשיר שגר בארמון ליד בקתה והוא חולם חלום ופותר החלומות אומר לו שיהודי ייקח לו את כל הכסף, העשיר מפחד וממיר את כל כספו למרגלית שבאיזשהו שלב עפה לנהר והדג שבולע אותה מגיע לצלחת של יוסף באותה שבת. הפי אנד.


מעניין איך יהיה הסיפור הזה. אין לנו באזור עשיר עם ארמון או פותרי חלומות, ואין גם מלך עם משרתים. וליוסף קוראים בכלל יוֹס, ואם אשתי לא הייתה משכנעת אותי לא הייתי מקשר בינו לבין "יוסף מוקיר שבת" האגדי, שמופיע בכל דור בגרסא חדשה.


"גמרת עם החמין?" שאלתי את יעל רטורית ויצאנו לצפות בבית השכן. אתם יכולים להגיד שאנחנו זוג משועמם, אבל מה אתם הייתם עושים ביום שישי אחרי שהרצפה שטופה והאוכל מוכן חוץ מלצעוק אחד על השני ביחד עם שטן-יום-6 שבא אחרי צהריים במיוחד ששכן שלכם הוא יוסף מוקיר שבת והעלילה אמורה להתחיל בכל רגע. פג'ו אדומה חבוטה נכנסה ברוורס לאדמת הטרשים ליד הבית שהתיימרה להיקרא חנייה. יוס הרים את ההנדברקס בתנופה בידיו השריריות ויצא מן הרכב אוחז במעטפה לבנה. חולצה משובצת פשוטה מכונסת במכנסיים ירוקות עם כתמי אקונומיקה שהסתיימו בסנדלי עור תנכיים, תלתלים הרקידו כיפה גדולה שנאחזה בסיכות ברזל וגלשו במורד הפאות, עיניים שחורות עמוקות, אף נשרי, שפם שחור התנודד לצדדים מִחיוך תמידי. אשה עטופת בגדים רחבים יצאה מהבית, מביטה בעיניה החומות בצעדיו הקלילים שגמעו את השביל, הוא חיבק אותה ולחש, "רוחמה, קיבלתי את המשכורת. בואי נלך לקנות לשבת", והיא חייכה, אחזה בידו ונכנסה לדלת המושב הקדמי שנפתחה באבירות. המנוע שלח טרטור זועף וסילון עשן ודחף את המכונית העתיקה קדימה.


יעל משכה אותי מחוץ לשיחים, זרקה לכיווני את אופני ההרים שלי ועלתה באתלטיות על הורודות שלה. "הנה זה מתחיל". ראינו את הפג'ו פונה שמאלה אל השוק העירוני, ואת יוס ורוחמה מדברים בהתרגשות עם הידיים. "אז מה נראה לך, איך תהיה העלילה?" יעל דיוושה בזחלנות, "קודם כל שהרכב שלהם יזוז", היא דחפה את הכידון כאילו זה מה שיזרז אותם, "אתה מאמין שיהיה להם יהלום?" "מרגלית. וכן, למה לא, אם הוא באמת יוסף האמיתי זה מה שצריך לקרות, הוא צדיק, משקיע בשבתות, נותן מעצמו. מגיע לו". צעקות שוק של יום שישי נכנסו מבעד לצלילי הגרסא של אברהם פריד ליוסף מוקיר שבת שהתנגן מחנות יודאיקה עם פמוטים.


לא. הם לא ליד "גפילטע פוש" שְמֵי נהרות זרמו מבעד לדלתה. לא ליד "דגֵי יונה" שאדם בעל גוף שבטח קוראים לו יונה והוא מקורי, ספוג צחנת דגים וסינר עב עטור כתמי דם עמד בצד אקווריום דגים, ולא ליד "דג ביום דג" שכשרות בד"ץ גדולה נתלתה לצד השלט עם נרות שבת וציור עדִין של גיהינום וכיתוב "ניצול מד"ג". אוף, עד שהגיע הרגע הם נעלמו. יעל לא שעתה למילות הייאוש ובעיניים בורקות הצביעה על דוכן נטוש עם שלושה דגים, איש שמן ישב מאחוריו משחֵק בחרוזים קטנים, שפם גדוש מילא את שפתו העליונה, ועל החולצה שפעם-הייתה-לבנה נכתב "דָגִים", ככה מנוקד. כאילו הוא השלט. מקצה הסמטה תלתלים התנופפו ברוח לצד מטפחת בד סגולה, יוס ורוחמה מרחפים מעל מרצפות האבן וקרבים אל הדוכן. "אנחנו רוצים בבקשה את הדג הזה," אמרה לו לאחר שהטילה את הדג המגודל מצד לצד בודקת את הסנפיר והקשקשת, "זה דג אמנון משובח, הוא הרבה יותר יקר מהרגיל," זע שפמו של הלה, ומילות הקסם "יקר מהרגיל" רק הגבירו את חשקם לקנות את הדג הכבד והיקר לכבוד שבת קודש. וכלום. שום משרת לא התעמת עם המוכר, שום פותר חלומות לא מלמל בעיניים בוהות, השלט עם הדגים עטף את הדג בעיתונים ישנים שהצהיבו והכניס אותו לתוך שקית שחורה, יוס הוציא באיטיות מכיס החולצה את המעטפה ושלף ממנה שני שטרות שמר זלמן שזר בצבץ מהם באדמומיות. שום טוויסט לא נראה באופק. הם המשיכו לצעוד עליזים במן רחף ברחבי השוק מחזיקים יחד באצבעות מלובנות שקית שחורה לכבוד שבת.


מהשלב הזה נראה לי שהכול התחיל להתדרדר. ליד הפג'ו החבוטה עמד שוטר זועם, "חניה במקום אסור", "חסימת נתיב תחבורה", "בלי טסט רכב". הדו"ח הסתכם בשלוש ספרות. הם שמרו על ארשת פנים שמחה, נסעו באיטיות לבית. עוד שעתיים שבת. שמונה ילדים חיכו להם בכניסה בעיניים כבויות, הגדול כבן עשר המהם בבכי "החשמל נכבה." בידיו התמולל דף של חברת חשמל חתום בידי נציג שהגיע לפני שעה. הבטנו בהם מבין חבקי התריס כשעיני האשה נעטפו בדמעות והיא נכנסה למטבח עם שקית הדג. שִמרנו לעצמנו את כל הרגעים, איך שהניחה את הדג השמן על קרש חיתוך, איך אחזה בסכין ארוכה והתחילה לבצוע, איך פתאום צרחה וקראה ליוֹס. אחזתי בידה של אשתי, סוף סוף הפי-אנד, הם מקבלים תגמול עבור כל הצרות. ומבין לחבקים שמענו אותה לוחשת כל הדג מלא. תולעים. ועיניה נטפו דמעות.


אחרי סעודת ליל שבת זריזה החלטנו להביא להם את האוכל של שאר הסעודות, בכל מקרה אנחנו זוג צנום שיכול לחיות יום אחד על ירקות. התקרבנו בצעדים שקטים לדלת. ראינו את הצל של יוס בחושך מתנודד בשלהבת נרות של שבת ואת ילדיו יושבים סביב השולחן, יעל אמרה שהוא החזיק את סיפורי מעשיות בהוצאת 'האש שלי' בסמל להבה. "אהובַי," אמר בקול מוצק, אמיתי, "ככה הקב"ה מנהיג את עולמו". אני לא זוכר אם דפקנו בדלת, אם הבאנו להם, אם הכנסנו לפח תו-ירוק את סיפורי הצדיקים הממוחזרים, ואם בכלל לא חלמתי, כי אחר כך ראיתי מבעד לעיניים מְדַמְעוֹת חיות שחורות רעות נמוגות בתוך שְחור מול אמונה תמימה ואת הבית מתמלא אור.




מאתיים שנה לרבי נחמן
באחד מסיפוריו מספר רבי נחמן סיפור תמוה, לאדם הרע הכל מסתדר בחיים, הכל עף חלק, הוא לא תורם להומלס שעמד בקרן הרחוב וזוכה בפייס, לעומתו לאדם הטוב הכל הולך ומתרדרד, הוא תורם לצדקה והמזל כאילו בורח ממנו ונכנס לביתו של המליארדר הרע. רבי נחמן בוחר שלא לסיים את הסיפור בצורה "טובה" אלא במשפט מפתיע ומכונן: "ככה הקב"ה מנהיג את עולמו". אל לנו להכנס לחשבונותיו של מקום. ובאיזשהו יום בהיר חשבתי, מה היה קורה אילו יוסף מוקיד שבת לא היה מרויח כלום מהמסירות שלו על המצווה. והסיפור יתגלגל לידי צורתו הזאת. ותודה לאלה שהביאוני עד הלום.





שתף/י בפייסבוק מאמר זה!


האחריות על התגובות מוטלת על בעליהן בלבד ואין לנו שום אחריות על תוכנן

יד_האלמונית פרסם תגובה זאת:
וואו! (הכתיבה פשוט מדהימה!! והסיפור.. מצוין! אין מילים..)

רבקה פרסם תגובה זאת:
נו, נו... עם רעיון כזה וכתיבה שכזו, איך אפשר שלא להתאהב בסיפור?

אוהב-עולם פרסם תגובה זאת:
וואי, אני מסמיק... תּוֹדָה

Anonymous פרסם תגובה זאת:
זה מדהים בטירוף. התרגשתי :)
אפשר להשתמש בזה? מה השם המלא שלך? (לזכויות יוצרים) :)


העמוד הראשי | פורומים | מאמרים | טורים אישיים | בדיחות | קישורים | משחקים 1 | משחקים 2 | הסיפור שאינו נגמר | רדיו | החשבון שלי | מסרים | שאלות נפוצות |
RSS | Hosted By: HTTP | אינדקס אתרים | קשר החן - קשירת מטפחות | סרוגים | תנאי שימוש | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לסרוג www.saroog.co.il | קרדיטים | sxc.hu
מערכת זו מופעלת על PHP-Nuke. ותורגמה על ידי צוות PHPNuke ישראל ושוחררה תחת הרישיון החופשי GNU/GPL .
כניסה למנהלים