בס"ד
 
  צור חשבון משתמש
התחבר
 
עמוד ראשי מאמרים וכתבות פורומים שליחת מאמר החדר שלי RSS הודעה פומבית  
תפריט
העמוד הראשי
מאמרים
פורומים
בדיחות
משחקים [1] [2]
הסיפור שאינו נגמר
סקרים
רדיו
קישורים
החדר שלי - סרוג אישי
מסרים אישיים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
RSS
צור קשר
פרסם כאן!
 
עסקים
 
תיבת חיפוש
Google
 
מחוברים עכשיו
 
סקר
מה התכנון שלכם לחודש הראשון של החופש?

בגרויות
לעבוד
ללמוד נהיגה
לעשות פסיכומטרי
ללכת לקייטנה / מחנה
להתבטל
ללמוד תורה
לעזור לזקנים לחצות את הכביש
אחר (פרטו בתגובות!)
תוצאה
משאל

הצבעות: 587
תגובות: 7
 



דף ראשישלח מאמרהמאמרים המוביליםמאמר אקראי
טור 12 - נשמה אחת (2)
בקטגוריית טורים אישיים/חצי הגורן
 
מ: גורן
יוצר: נעם גורן
אי-מייל: שלח אי-מייל
נוסף ב: יולי 12, 2005
עודכן ב: יולי 12, 2005
צפיות: 412
הצבעות: 0
דירוג: 0



אפשרויות

הדפס  הדפס

שלח לחבר  שלח לחבר
 
לינקים קרובים
אין לינקים קשורים למאמר זה


המאמרים הפופולרים ביותר:
מה לקחת לטיול שנתי? (רשימה וטיפים)

 
עוד טור מבית היוצר.
טור 12 - נשמה אחת (2)

זה קורה לי כל פעם מחדש. בכל פעם שאני חוזר הביתה. כל פעם שאני עומד בצמתים תחת השמש הקופחת שעות. כל פעם שאני רואה מאות רכבים עוברים על פני. כל פעם שאני רואה את אותו מבט של "לא אכפת לי ממך" על פני הנהגים. כל פעם אני מתעצבן, לפעמים אפילו "מאחל" להם להרגיש כמותי, אולי ככה הם יבינו. כל פעם אני חושב "למה שיהיה לי אכפת מהם?" ו"אין להם בכלל תקווה" ירדנו לעוד שפל.
אין מה לאמר, במדינת היהודים, ה"גומלי חסדים" חיים הרבה אנשים ש"גומלי" בשבילם זה עיוות לא מוצלח לחיה ההיא עם הדבשת. אף אחד לא מעניין אף אדם פרט לאדם עצמו. השינאה, הניכור. לא שרון המציא את ההתנתקות, היא צמחה בנינו לאט לאט.

כבר עולות לי מול העיניים אותו מאמר, שאני יום אחד אכתוב, בו אני מנסה להבהיר לאותם נהגים מה מרגיש טרמפיסט כשהם עוברים על פניו כאילו בלי לראות אותו. אותו מאמר בו אני מנסה לגרום להם להבין שיום אחד הם עלולים למצוא את עצמם הורים שכולים אחרי שביתם המיואשת מחוסר הטרמפים עלתה על הטרמפ הלא נכון, כי כבר לא היה אכפת לה כלום חוץ מלהגיע הבייתה. (ח"ח לכל הטרמפיסטים שגם כשקשה ממשיכים להקפיד על הכל)

כולם פה מכירים את התנועה הזאת שהנהגים עושים כאשר הם רוצים להבהיר לנו שהם לא לוקחים אותנו הסימון למטה, כאילו אומרים "אתה נשאר כאן". תנועה זאת היא כבר מעבר לגבול, זוהי ממש צחוק לאיד הטרמפיסטים.

היום אפילו קרה לי משהו מצחיק. עמדתי בצומת מסוימת המון זמן. וניסיתי לשכנע נהג משאית שייקח אותי, למרות ההתעלמויות שלו ממני. (כבר הייתי נואש) ואז, בידיוק כשהתחלף הרמזור לירוק קרא לי בחור שהסיע אותי לצומת הבאה. (זה כשלעצמו היה מסוכן היא רצתי בכביש בין מכוניות נוסעות וניכנסתי לרכב בלי לבדוק אפילו מי הנהג או חבריו) כשהגענו לצומת הבאה ירדתי ובטרמפיאדה עבר אותי נהג המשאית ההוא. הוא ראה אותי, חייך, אפילו צחק, לראות אותי שוב. אתם חושבים שהפעם אחרי שנהיינו "חברים" הוא עצר? טעות.
(ח"ח לכל עוצרי הטרמפים)

ואז אני נזכר,

עכשיו כשאנחנו בחומש יוצא לנו הרבה פעמים לעלות לעמדות החיילים בישוב, ולשבת ולדבר איתם, "להעביר להם את השמירה". ולא פעם השיחה שלנו נוסבת לענייני ההתנתקות. (אצלי משום מה היא תמיד על דת, תשאלו את יובל על המכון להחזרה בתשובה שלי) ולא פעם אנחנו מגלים אנשים קרים לאמת. לפעמים זה לא מעניין אותם. לפעמים הם נגדינו בלי סיבה של ממש. וזה ממש מעצבן. אפילו מייאש. (ח"ח לכל החיילים, גם בעתיד. וגם לבנות הש"ל, שלא תבכו לי על אפליה. וכמובן ח"ח גדול לכל מקרבי הרחוקים)

אז אני נזכר,

הרב זיסברג, ראש מכון ההוראה בקרנ"ש, סיפר לנו על משל שאמר לו המדריך שלו בשבט נבטים, (אפשר לנסות בבית) המדריך שלו הדליק נר. אלא שאז הוא שם בין הנר לחניכים דף נייר. ולמרות זאת, היה אפשר להרגיש את חום הנר ואפילו לראות את האש. אח"כ המדריך החליף את הנייר בבריסטול שחור. את האש כבר אי אפשר היה לראות, אבל את החום עדיין הרגישו. אז החליף המדריך את הבריסטול בלבנה. את האש אי אפשר היה לראות ואפילו לא להרגיש. אך הנר דלק, וכל החניכים ידעו את זה.
כך גם זה בעם ישראל, לא תמיד אנחנו רואים את הניצוץ שביהודי, אבל הוא שם, גם אם הוא כ"כ מכוסה עד שאפילו לא מרגישים אותו. מה הפיתרון? לחפור לאט לאט. "המים שחקו הסלע" התורה נמשלה למים, לב האדם לפעמים מתכסה בסלע. ולנו אסור להפסיק לטפטף, בסוף תיראו, הסלע יעלם. עם ישראל יהיה כמו שהוא היה ואפילו יותר טוב. (ח"ח לכל עם ישראל)

מי שמכיר אותי יודע שאני מתהדר בפסימיות מאוד לא אופטימית. אפילו הייתי אומר פסימיות קודרת. אלא שהיום הייתה לי "הארה" (יהודה, דיי לחכימא ברמיזא) היום. תוך כדי חשיבתי על האתר, ועל מה שאני אכתוב בטור הזה, ניזכרתי בחתימה שלי. "השימחה היא דבר חולף". האם?
אני אסביר את עצמי: בואו נצייר את חיינו בגל אופטי-אלקטרוני. (כמו שיש במוניטורים שמודד את הדופק בבתי חולים) העליות כמובן הם השמחות והירידות הם הזמנים העצובים (מוזר שאין לזה מילה). אנחנו יכולים להסתכל על זה בשתי צורות. הראשונה היא לראות את הירידות כמצב נורמאלי. אלא שבין לבין יש גם שמחות- זוהי הראיה הפסימית. והשניה היא לראות את השמחות כמצב נורמאלי אלא שמדי פעם יש רק עצבונות (עיברית קשה שפה, אבל יפה)- זוהי הראיה האופטימית. אנחנו רק צריכים לבחור איך אנחנו רוצים להסתכל על הגל הזה. (תירגעו, אני עוד לא אופטימי, אבל מי יודע, אולי אני בדרך)

ואז כמובן שנשאר לנו לזכור עוד שתי נקודות. האחת היא איך להסתכל על העצבונות – " החיים משולים לאופניים, אם קשה לך סימן שאתה בעליה". והשניה היא ששימחה של מצווה היא שימחה אמיתית.
אז עכשיו אנחנו יודעים איך להסתכל על עצבונות ואיך לייצר שמחות. (אני עוד לא אופטימי)
האם? אני עדיין חושב על התזה הזאת. כשאני אגיע למסקנה בל"נ אני אפרסם אותה. (ח"ח לכל האופטימיסטיים)

ועכשיו כל מה שנשאר לי זו בקשה ותיזכורת.
כידוע האתר עבר "משבר" ולכן שני טורים שלי נמחקו. אומנם את הטורים שיחזרתי אבל את תגובותיכם אני לא יכול. וכמובן שתגובותיכם חשובות לי. אנא קיראו את הטורים 9 ו10 שוב, והגיבו, שוב.

וכמובן שאני מזכיר ש:
על 5 ח"ח= צל"ש וכל 5 צל"שים= נק' וכל 2843 נק'= פרס נכסף





שתף/י בפייסבוק מאמר זה!


האחריות על התגובות מוטלת על בעליהן בלבד ואין לנו שום אחריות על תוכנן

TamarHP פרסם תגובה זאת:
מקסים כמו תמיד (: תמשיך לכתוב....

מישהי פרסם תגובה זאת:
יפה מאוד! (: וסתם כדרך אגב, אמא מסמנת לטרמפיסטים כשהיא נוסעת למקום ממש ממש קרוב (2 מטר שלא יעזרו להם), כך שלא תמיד הכוונה היא לעצבן אותם...

צדק-לכל פרסם תגובה זאת:
כן.. גם אבא שלי מסמן את זה כשהוא נוסע נסיעה קצרה, או בתוך העיר או משהו. וזה דווקא כדי לא להתעלם! מגיע ח"ח גדול ואפילו צל"ש לאבא שלי שגם אם הוא מלא, הוא מסמן לטרמפיסטים שאין מקום בהתנצלות... ואם לא הגבתי ואמרתי שאני אוהב את הטורים שלך- אז אני אומר עכשיו, בשביל אז, ועכשיו בשביל עכשיו. יישר כח!

moriabar פרסם תגובה זאת:
לפי דעתי השמחה זה המצב האופטימלי, חייבים להיות בשמחה תמיד,ואם אתה מדוכדך או "סתם" בבאסה ז'תומרת שמשהו לא בסדר...
טור יפה!

גורן פרסם תגובה זאת:
כבר ראיתי נהגים שמסמנים את ה"פה" מול כביש ארוך, ללא פניות. היעד הקרוב היה במרחק של 20 ק"מ. רובם כאלה.

חוצמזה, לפעמים טרמפיסטים תופסים טרמפ למרחק קצר גם.

ואני לא "בבעסה" ולא מדוכדך. אני פסימיסט. זה אומר שעכשיו לא טוב וגם לא ישתפר (באיזשהו מקום זה אפילו מצחיק)

Anonymous פרסם תגובה זאת:
למה קראת לטור שלך "נשמה אחת" ? גם לטור הקודם קראת ככה, נשגב מבינתי הקשר...

גורן פרסם תגובה זאת:
כי הרגשתי ששניהם דנים באותה נקודה.

שוליק פרסם תגובה זאת:
צדק ומישהי...גם אם המרחקים לא גדולים זה יכול לעזור...אפילו בתוך העיר . לי יוצא מדי פעמם לעצור טרמפים בתוך העיר.. (ימים חמים..או סתם עייפות..)

Anonymous פרסם תגובה זאת:
סרוג, האתר לדתיים סרוגים שביננו
wholesale bags http://www.googletest.com

Anonymous פרסם תגובה זאת:
gorilla zoe gucci mane money lyrics סרוג, האתר לדתיים סרוגים שביננו
authentic hermes birkin bags http://krikonis.gr/images/authentic-hermes-birkin-bags-9027.asp

Anonymous פרסם תגובה זאת:
i love the gucci gucci i love the dollar bill lyrics סרוג, האתר לדתיים סרוגים שביננו
replica hermes 2014 http://elenikyriazi.com/hermes-belt-uk-replica-hermes-2014-7449.asp


העמוד הראשי | פורומים | מאמרים | טורים אישיים | בדיחות | קישורים | משחקים 1 | משחקים 2 | הסיפור שאינו נגמר | רדיו | החשבון שלי | מסרים | שאלות נפוצות |
RSS | Hosted By: HTTP | אינדקס אתרים | קשר החן - קשירת מטפחות | סרוגים | תנאי שימוש | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לסרוג www.saroog.co.il | קרדיטים | sxc.hu
מערכת זו מופעלת על PHP-Nuke. ותורגמה על ידי צוות PHPNuke ישראל ושוחררה תחת הרישיון החופשי GNU/GPL .
כניסה למנהלים